בחופש הקודם ובזה שלפניו נתתי פול גז גם בבית וגם כאן בבלוג, והפקתי פרויקטים גדולים (שלא לומר יומרניים) מלאים בתוכן וברעיונות לחופש הגדול. בפעם הראשונה הצלחתי לעמוד בתכנית שלי ולהעלות 5 פוסטים בשבוע עם פרינטבלס של יצירות ומשחקים שיוצאים מוכנים היישר מהמדפסת (כדי לראות את כל הפוסטים אתם מוזמנים להיכנס לכאן). בשנה שעברה עלה כאן פרויקט שאפתני נוסף עם רעיונות לפעילויות זולות שלא יקרעו לנו את הכיס ביולי-אוגוסט. תוך כדי תנועה הבנתי שלקחתי על עצמי משימה שקצת גדולה ממידותיי, אבל בכל זאת עבדתי ועמלתי קשות כדי לייצר את התוכן שהבטחתי (סיכום הפרויקט ההוא נמצא כאן). זה לא היה קל, אבל שמחתי מאוד לגלות את הכוח של קהילת הבלוג המקסימה. מדי שבוע העליתי בקבוצת הפייסבוק "טרנוצ'ו - הורים וילדים נהנים מהחיים" פוסט שבו ביקשתי לשמוע רעיונות וחוויות של חברות הקבוצה (יש שם גם חברים, אבל הם פחות פעילים :)) והופתעתי ממש היצירתיות המטורפת שהתגלתה בפוסטים האלה. השנה, כשהחופש הגדול התקרב, נתקפתי אימה. הרגשתי שאין שום סיכוי שאעמוד ברף שהצבתי בשנים הקודמות ושאצליח להרים איזשהו פרויקט משמעותי בבלוג. שילוב של משרה מלאה יחד עם סיום התואר השני לא משאיר הרבה זמן להפקות מושקעות. ובכל זאת, ממש ברגע האחרון נפל לי האסימון שיש לי אוצר גדול בידיים, ושאין שום סיבה שלא ניהנה ממנו כולנו. האוצר הזה הוא אתם - הקהילה הנהדרת שלוקחת חלק כאן בבלוג וברשתות החברתיות. אז החלטתי ללכת על קונספט מעט שונה מהשנים הקודמות ולהעלות לבלוג במהלך החופש ראיונות מגוונים עם הורים על ההתמודדות שלהם עם החופש הגדול. בנוסף, בקבוצת הפייסבוק מתקיימת פעילות כיפית ביותר! סקרנים? מוזמנים להצטרף! ובכל מקרה, הנה לפניכם הראיון הראשון בסדרה:
למקום העבודה הנוכחי שלי הגעתי בחודש אוגוסט, מה שאומר שבכל יום פגשתי פרצופים אחרים. כשנגמר החופש הגדול הופיע פתאום פרצוף חדש - הפרצוף של יעל. יעל בדיוק חזרה מטיול משפחתי בגיאורגיה ועד מהרה הבנתי שהיא נוהגת לבלות את כל החופש הגדול בבית עם הילדים. אני מוכרחה לומר שהרמתי גבה, אולי אפילו שתיים, אבל ללא ספק הייתי מוקסמת מהאישיות שנגלתה בפניי. עם הזמן יצא שעברתי לשבת ליד יעל ולעבוד איתה באופן צמוד יותר. לשמחתי הכרתי אישה חכמה, מצחיקה, דוקטור לפיזיקה(!) ואחת האמהות המגניבות שיצא לי לפגוש. לקראת החופש הגדול יעל התחילה לדבר יותר ויותר על התכניות המשפחתיות, ואני ניצלתי את ההזדמנות כדי לבקש ממנה להתראיין לבלוג ולספר על הקייטנה הביתית המיוחדת שהיא עורכת לילדיה - איה, אורי ונעמה.
ספרי קצת על הקייטנה הביתית שלכם.
התחלנו את הקייטנה לפני ארבע שנים. הייתי בחופש ארוך מאוד אחרי שנעמה נולדה. היה נראה לי מוזר לשלוח את הילדים לקייטנה כשאני לא עובדת, הרי כל הרעיון של קייטנה הוא למצוא "סידור" לילדים כדי שההורים יוכלו להמשיך לעבוד בחופש, לא? איה בדיוק סיימה גן חובה והחלטנו לעשות קייטנת אותיות. הילדים התלהבו ושיתפו פעולה וככה נכנסנו לתוך הקייטנה. מאז אנחנו עושים בכל קיץ קייטנה ביתית - בוחרים נושא ועושים פעילויות, יצירות, ניסויים והצגות, ומבקרים באתרים שונים מסביב לנושא. הנושאים שבחרנו עד השנה היו אותיות, מסביב לעולם, מנהרת הזמן וירושלים. השנה נעשה קייטנה בנושא ארבעת היסודות. ברוב הקיצים ניסינו גם לבחור פרויקט "גדול" שעובדים עליו במשך כל הקיץ ובסוף רואים תוצר, אבל משום מה תמיד זנחנו אותו די בהתחלה, כנראה לא מתאים לנו כל כך. מה שכן עובד לנו טוב זה ללמוד מיומנויות חדשות שאפשר להתפתח איתן לבד כמו תפירה, סריגה, אריגה ותכנות שלמדנו בקיצים שונים, ואז כל אחד עושה בזמן הפנוי מה שבא לו מתוך הדברים האלה. את יולי אנחנו מעבירים במשפחתיות - זה בדרך כלל רק אנחנו. באוגוסט מצטרפים חברים ובני דודים שגומרים את הקייטנות שלהם ואנחנו מבלים בפורום רחב יותר. השנה לראשונה איה תלך לקייטנה רגילה בתחילת יולי, היא מאוד לא רצתה להיפרד מהחברות שלה להרבה זמן, וכנראה שזה הגיל המתאים לזה. לא אומר שלא התבאסתי, אבל אני מבינה אותה לגמרי.
צילום: יעל קליין
מה אתם עושים בכל יום?
היום מתחיל בשגרה אבל משם זה זורם ומשתנה - בכל יום משהו אחר, תלוי בנושא ובמצב הרוח. מנסים לשלב יצירה, ניסוי מדעי ויציאה מהבית, אפילו אם רק לגן המשחקים הקרוב. בחופש יש גם יותר שעות מחשב, שאנחנו משתדלים לנצל אותן לא לצפייה פסיבית, אלא למשהו אקטיבי - בניית משחקים, תכנות בסקראץ' או בלגו ווי דו (בעיקר אורי), כתיבה (בעיקר איה) והשנה כנראה יהיה הרבה מיינקרפט. אנחנו מנסים לסנכרן את שעות המחשב עם השנ"צ שמשתדלים מאוד לפרגן לאמא ולנעמה. שעות השינה מאוד מתגמשות בחופש. הרבה פעמים הולכים לישון אחרי תשע ואפילו אחרי עשר ובתמורה קמים מאוחר יותר בבוקר.
צילום: יעל קליין
כמה זמן מראש את מתכוננת לקייטנה?
במשך השנה הילדים זורקים רעיונות ותכנונים. יש כבר ימים שברור לכולם שעושים כל שנה כמו יום שוקולד, טיול לסטף, טיול לעין כרם, ציור על קנבס בגן החיות ועוד. אנחנו לא ממש נערכים כי אנחנו אנשי הרגע האחרון, אבל איפהשהו במהלך יוני פותחים קובץ שזורקים לתוכו את כל הרעיונות ואז מתחילים לשבץ אותם לפי הנושא של הקייטנה, כשהקשר יכול להיות רופף או קלוש לנושא הכללי. בדרך כלל פותחים את החופש בפשיטה על מקס סטוק וריקון כל מדפי היצירה שבחנות ופשוט מתגלגלים משם.
האם הילדים לוקחים חלק בתכנון?
ברור. הילדים בוחרים את הנושא ומציעים פעילויות שבא להם לעשות. כל אחד סוחב לכיוון שלו. אורי אוהב ניסויים ולתכנת כל מיני דברים. איה מתה על יצירות ותפירות. נעמה אוהבת משחקי דמיון. היא הכי קטנה, אז עד השנה הכי פחות תרמה לעיצוב הקייטנה, אבל אני בטוחה שהשנה היא תשתלט לגמרי על העניינים.
צילום: יעל קליין
איך החלטת לעשות את הצעד הזה - התלבטת בכלל? היה ברור לך שזה מה שתעשי?
בשנה הראשונה זה לא היה ברור, הרבה גבות הורמו מסביב ואיחולים כמו "איך תשרדי את זה", "זה לא נראה לך קשה בטירוף" וכמובן "את תתחרטי באמצע" הופרחו מכל עבר. בשנה השנייה זו כבר לא הייתה בכלל שאלה אחרי ההצלחה המסחררת של השנה הראשונה. זה לא שאין זמנים קשים, אבל החוויה האינטנסיבית המשפחתית מאוד מתאימה לנו.
איך זה מסתדר עם העבודה?
אני עובדת בעבודה גמישה במיוחד, בכל שנה אני מגיעה להסדר לפיו אני עובדת בקיץ רק 50% משרה - יום מרוכז אחד בשבוע מהמשרד ואת שאר השעות מהבית.
צילום: יעל קליין
מה הדבר הכי כיפי שעשיתם בקייטנה?
וואו. קשה לבחור. הילדים זוכרים בעיקר את ימי השוקולד שאנחנו עושים בכל שנה בפורמט קצת אחר, ואת יום האבירים ויום המכשפות מקייטנת מנהרת הזמן שהיתה לפני שנתיים. אני אוהבת את הפעילויות הביתיות שפתאום משהו מתקתק בהן נכון. כולם משתפים פעולה ויש אווירה מצוינת. זה לא טריוויאלי וזה תמיד מפתיע אותי כשזה קורה. ככה היו לנו גם יום האבירים והמכשפות וגם יום סין מקסים שעשינו, יום רכבות, יום אור ועוד. דבר שני, השיטוטים בכל מיני מקומות בירושלים, שאין סיכוי שביומיום הייתי נקלעת אליהם - האוספים של האוניברסיטה, תערוכת הבוגרים של בצלאל, פינות קטנות במרכז העיר, מעיינות קטנים בסביבה ועוד.
צילום: יעל קליין
בטח לא הכל כזה ורוד... ספרי גם על קשיים שאת נתקלת בהם.
טוב ברור, הם רבים וממש מעצבנים מדי פעם, במיוחד כשזה באמצע השנ"צ שלי. כשדברים שהאמנתי שילכו מעולה לא הולכים מעולה ולפעמים הם פשוט מאבדים עניין ורק רוצים מחשב, זה מתסכל. אבל אני משתדלת גם לעבוד על עצמי ולשחרר, לאפשר להם לעשות פעילויות אקטיביות וגם סתם להימרח עם עצמם על כל מיני דברים. אחרי הכל חופש, לא?
מה יש לילדים לומר על הקייטנה?
שכיף ותעשי לנו שוב יום אבירים. ויום מכשפות. ויום שוקולדדדדדד!!!
ולסיום, מעניין לשמוע - אילו תגובות את מקבלת היום מהסביבה?
התגובה שאני מקבלת הכי הרבה היא "זה נשמע כיף אבל אני לא הייתי יכולה". זה קצת כמו לנסוע לחו"ל עם הילדים: לפני שעושים את זה זה נשמע קשה בטירוף ואחרי שעושים את זה לא מבינים למה לא עושים את זה יותר.
וואו, תודו שזה פשוט מרתק! יעל, אני מעריצה אותך על ההחלטה האמיצה וגם מקנאה בך לא מעט... הלוואי שיום אחד יהיו לי את היכולות והאומץ לעשות את זה בעצמי. ומה אתם חושבים? זה יהיה ממש כיף אם תכתבו בתגובות!