רגע לפני שנמאס לי מהעיסוק הבלתי פוסק בניקיונות, ארגונים, סידורים, מתנות וכל שאר השטויות האלה שכולם מדברים עליהם כל הזמן (ולא עוזר שאני מנסה לשנות את הנושא), החלטתי להשקיע קצת במה שבאמת חשוב, והכנתי סרטון על ארבעה דברים שהורים צריכים לעשות כדי להרגיש חופשיים יותר.
ואם כבר מדברים על לוותר לעצמנו, השנה וויתרתי כמעט לגמרי על ניקיונות פסח. אם להיות כנה לרגע, ערימת הכביסה הבלתי נגמרת זה המקסימום שאני מתכוונת לעשות לפני החג. באמת שאני לא מבינה למה צריך את כל הלחץ הזה, אז הבית שלי לא יהיה נוצץ בחג. גם ככה חצי מפסח לא נהיה בבית ובחצי השני נתגבר. נעשה סדר במשך השנה, כל פעם משהו קטן, ולא נשתגע מפרויקט מטורף שרק מכניס אותנו להיסטריה. לגמרי ויתרתי לעצמי ואני מרגישה הכי חופשיה בעולם.
ואם כבר מדברים על להתנתק מהמסכים, אני מרגישה שאתגר זיכרונות ילדות ממש מכוון אותי לשם. הזמן עם הילדים וההשקעה ברגעי ביחד מהנים מרחיקים אותי מכל מיני מסיחים בצורת סמארטפון או מחשב וגורמים לי לרצות פשוט ליהנות מהרגע. היום למשל טיילנו בגן החיות. הסוללה של המצלמה נגמרה אז לא לקחתי אותה איתי ועם האייפון 4 שלי אני לא כל כך מצלמת אז פשוט השארתי אותו בתיק. וככה קיבלתי מתנה גדולה של זמן משותף נטו עם הילדים, בלי שום הפרעות. פתאום הייתי הרבה יותר סבלנית ופנויה, ניהלנו שיחות ארוכות, למדנו הרבה על החיות שבגן ועשינו מלא צחוקים. זו באמת יציאה מהשעבוד.
ואם כבר מדברים על לקחת זמן לעצמנו, אז בבוקר הרשיתי לעצמי להישאר עוד קצת במיטה וביקשתי מהילדים (בן 7 ובת 5.5) להכין את התיק לגן החיות. כל אחד מהם לקח את התיק שלו, הם הכניסו פנימה מים, אוכל וממתקים כמובן. אחרי שבחרו בגדים והתלבשו בעצמם הם הגיעו אלי עם ארוחת בוקר שהכינו לי (לא משהו ברמת כוכב מישלן אבל בכל זאת!) וכל מה שנשאר לי זה להתלבש ולקחת את המפתחות והנייד. מעבר לקצת זמן מנוחה שקיבלתי לעצמי, פתאום הבנתי כמה השחרור הזה מאפשר גם להם להתנהל בחופשיות ולהיות עצמאיים ובוגרים יותר. בהחלט רגעים של חופש.
ואם מדברים על לספר את האמת, אז האמת היא שמתנהל סביבי בלגן עצום ברגעים אלה ממש ואני בטוחה שכשארים רגע את העיניים מהמסך הבית יהיה במצב די קשה (הרמתי רגע את העיניים, אכן תמונות קשות). אני די עייפה מהטיול של הבוקר ואין לי כוח לחשוב על ארוחת ערב שצריך להכין עוד מעט. בכנות, אני שוקלת להכין צ'יפס בתנור ולהושיב אותם מול איזה סרט כדי שיהיה לי זמן לנשום וגם להשתלט קצת על הבלגן (קצת, כן? אמרנו שלא עושים סדר פסח). אני משתדלת להיות כנה בבלוג הזה וכותבת לא מעט על העייפות והקושי שבהורות, אבל בסופו של דבר חשובה לי האסתטיקה וגם אם מסביב למה שאני מצלמת יש תוהו ובוהו, זה יישאר מחוץ לפריים. אבל אמרנו שצריך לספר את האמת, נכון? אז ככה הרצפה בסלון נראית עכשיו:
וואו, כמה שזה משחרר (מודה שצילמתי רק את הרצפה כי אם הייתי מצלמת גם מסביב כבר הייתם קוראים לרווחה).
אז שנייה לפני שהבית באמת קורס, אני רק רוצה לאחל חג שמח ולתת לכם הקוראים היקרים שלי מתנה קטנה - דף צביעה במיוחד לכבוד פסח.
אתם מוזמנים להוריד את הדף מכאן, להדפיס ולתת לילדים לצבוע כדי לקבל כמה רגעים של שקט. או לקחת קצת זמן לעצמכם ולצבוע לבד. או אפילו לשבת ביחד איתם וליהנות מזמן איכות משותף.
אפשר להשתמש בדף הצבוע כעטיפה מיוחדת בתוצרת עצמית למתנות החג, ואפילו לעשות הפתעה לילדים ולעטוף את האפיקומן עם הדף שהכינו בעצמם.
וכמה מילים אחרונות, קצת פחות אופטימיות, כי פשוט אי אפשר להתעלם מהזוועות שמתרחשות ממש לידינו. אני באמת מקווה ומתפללת שהמלחמה בסוריה תיגמר ושההרג ייפסק, שאף חף מפשע לא ייפגע יותר ושכל תושבי העולם יזכו בחירות אמיתית, בשלום ובשקט.