היום הראשון בגן/בית הספר הוא ללא ספק אחד הימים שבהם הרגשות שלנו פשוט מתערבבים ללא היכר. מצד אחד, זה מרגש ומשמח. מצד שני, זה מדאיג ואפילו מפחיד. מה יקרה להם? הם יסתדרו? יצליחו להסתגל מהר? הגננת תשים לב אליהם? המורה נחמדה? יהיו להם חברים? וואו, התינוק שלי עולה לכיתה א'! אמאל'ההההה! עם כל השמחה שעוד שנה מתחילה לה, אנחנו מלאים בחרדות ובחששות לקראת הצפוי.
והילדים, מה איתם? גם אצלם זה יום לא פשוט. ילד או ילדה קטנטנים עוברים את שער הגן או בית הספר, ואחרי חיבוק, נשיקה, עוד חיבוק ולא מעט דמעות, נפרדים מאמא ואבא לשלום. איך הם מרגישים ברגעים האלה? אמנם הם פחות מדברים על מה שהם מרגישים, אבל הרבה פעמים אפשר להבין מההתנהגות שלהם שהם במתח גבוה ובהחלט אפשר להבין אותם!
הגדול שלי עולה לכיתה א' והאמצעית לגן חובה. לפני כמה שבועות הם התחילו להתנהג בצורה ממש לא אופיינית לעצמם. בהתחלה ייחסתי את זה לחוסר המסגרת ולחופש הגדול, אבל תוך כדי שיחה עם אחותי (הפסיכולוגית), נפלו לי האסימונים שהם לקראת שינויים גדולים מאוד ומה יותר הגיוני מלפרוק את החרדות בהתנהגויות שכאלה (הגדול אפילו אמר לי "אני קצת משוגע בזמן האחרון"). שאלתי אותם אם הם חושבים שהם מתנהגים ככה בגלל שהם בלחץ, והם מיד אמרו שזה העניין. מאז אנחנו מדברים לא מעט על מה יהיה ואיך נתמודד עם הקשיים שעלולים להיות בתחילת הדרך. אמנם חלק גדול מהחששות לא ממש מציאותיים ויותר שואבים השראה מארתור ריד (אם אני אתנהג לא יפה אני אקבל ריתוק", "אני מקווה שלא יחרימו לי את הכדור", ו"אנחנו נאכל ארוחת צהריים בקפיטריה? כי נראה לי שאני לא אוהב את האוכל"), אבל עדיין קיים קושי אמיתי לקראת הלא נודע המטורף הזה.
לקראת סוף החופש הילדים ממש התחילו להתאבל. זה כנראה אומר שהצלחנו לשעשע אותם מספיק בשביל שהם יגידו שהיה כיף, אבל אנחנו רוצים שהם יתרגשו מההתחלה החדשה ויצעדו לקראתה עם חיוך על השפתיים. מה עושים? הנה סיבה למסיבה! ראיתי שלא מעט פעמים, כשיש אירוע לא הכי נעים, אבל אנחנו הופכים אותו לחוויה של כיף, כל התמונה משתנה. וככה עשינו גם עכשיו. הודעתי לילדים שאנחנו חוגגים את ההתחלה החדשה (בכוונה לא קראתי לזה "נפרדים מהחופש". אנחנו עם מבט קדימה, כן?). ומה בחגיגה? הנה כל הפרטים:
קודם כל מקשטים את הבית - שלטים, בלונים, ציורים, מה שבא לכם! (אפשר להיעזר בגרלנדת האננס למשל ובכובעים המקסימים האלה). עורכים שולחן יפה יפה ועליו מסדרים את אביזרי המסיבה. החגיגה יכולה להיות גמישה למדי ואתם מוזמנים לעשות בה מה שאתם רוצים ושנראה לכם מתאים לילדים. אצלנו היא הייתה מורכבת משלושה שלבים:
1. עוגה (כי אין אין אין חגיגה בלי...)
2. משאלות ואיחולים
3. מתנות
את העוגה אפינו וקישטנו יחד. הכנו את הבסיס מהמתכון המושלם הזה, חתכנו את העוגה לרוחבה, מרחנו קצפת בין השכבות וגם ציפינו את העוגה מבחוץ, ואז הילדים התחילו להשתולל. התוצאה הייתה כעורה כלבבי והאמת שגם די טעימה. אבל הכי חשוב - החבר'ה נהנו בטירוף! פתיחה מצוינת למסיבה.
הגענו לרגעי השיא של החגיגה - משאלות ואיחולים. לכל אחד מבני המשפחה הכנו מחברת קטנה עם דפים ריקים. כל מחברת נפתחת במשאלה שמביע/ה בעל/ת המחברת, ולאחר מכן בני המשפחה האחרים כותבים בה איחולים. אחרי שכולם מסיימים לכתוב (לקטנים צריך לעזור בדרך כלל), מקריאים את כל המשאלות והאיחולים בקול. וואו! איזה איחולים מרגשים, כמעט התחלתי לדמוע, באמת. זה כל כך פתח את הלב והאווירה הייתה כזו מדהימה, כל מה שרציתי זה לצייר לבבות קטנים באוויר ואז זה באמת היה מושלם. סתם, זה היה מושלם גם בלי.
השלב האחרון חתם את הערב בשמחה ובששון - המתנות. בעקבות ההוצאות הנכבדות במהלך החופש, המתנות הרבות שהם קיבלו גם כך והעובדה שיש לנו יום הולדת בפתח, לא הגזמנו עם המתנות, אלא בחרנו באמת דברים סמליים. מה שכן, ארזנו עם עטיפות שמתאימות לאווירה והקופסאות היפות הוסיפו הרבה מצב רוח טוב על השולחן עד לסוף הערב.
בסיום המסיבה הילדים נכנסו למקלחות ושכבו לישון במהירות שיא שמחים ונרגשים. גם אנחנו :)
איך אתם מכינים את הילדים לחזרה לשגרה? אשמח לשמוע בתגובות.